Archives for בלוג

ניצן

“תרצי להזמין? או שאת עוד מתלבטת?” הקול שלו מבהיל אותי ומקפיץ אותי מהזן שהייתי בו כשהסתכלתי בתפריט; כבר מכירה את רובו אבל משום מה היום אני לא מצליחה להחליט. אני אומרת לו מה אני מחפשת בערך. בשרי, משביע, מנחם, כיפי. הוא רואה שהעיניים שלי מטיילות לכיוון הפיצות וישר מחזיר אותי לנתיב הפסטות, ומציע פפרדלה ראגו. לפעמים הם פשוט קולעים בול, מה אני אגיד, אבל ישר מסבירה לו שהייתי אוכלת את הראגו באופן קבוע עד שיום אחד הוא עשה לי בחילה. וכבר לא יכולתי להסתכל עליו. המנה הזו שפעם אהבתי בכל לבי אבל הפעם האחת הזאת עם הבחילה פשוט הרסה את
Read More

פסק זמן

לרוב אני אדם של גלידת קפוצ’ינו ושוקולד מריר. כשהייתי קטנה היתה אמא לוקחת שלוק מהפטל שלי או ביס מהפיתה-עם-מיליון-נוטלה שהיו שני הדברים היחידים שצרכתי בערך, וישר אומרת, “אני לא מבינה איך את יכולה עם כל המתוק הזה, זה יותר מדי,” ואני רק הייתי שמחה שהיא לא מסיימת לי את הכל. אבל לאט לאט הבנתי שהיא צודקת והתחלתי אני לקחת לה שלוק מהתה-בלי-סוכר או ביס מהפרנץ’ טוסט שהיתה מרוחה עליו מעט נוטלה, ממש שכבהדקה, והבנתי שאני דווקא אוהבת את זה. ככה זה, רגוע, סולידי, לא יותר מדי. לא תוקף לך את הפה ואת הבטן ומשתלט על הכל, לא משכיח ממך טעמים
Read More

לא כל יום פורים

עשרה לשמונה בבוקר, אנחנו באוטו שלי מחוץ לנונו, שיר מסדרת לי את האיפור. “בוגין תפסיק לזוז!” היא פוקדת ותופסת לי את הפרצוף כדי למתוח עוד קו איילינר. “די נו, זה נראה לי מספיק” אני מנסה למזער נזקים “שנייה עוד משהו אחד”. היא מוציאה סומק מתיק האיפור הלא נגמר שלה, חצי פרפומריה יש לה שם. אני מנסה לסובב את המראה חזרה אלי אבל שיר לא מוכנה לתת לי לראות עד שהיא תסיים את הכל וסוטרת לי על היד “מה אמרנו בוגין?” “המשמרת מתחילה תיכף יאללה מספיק!”  “תירגע”, היא מסיימת עם הסומק ובוחנת אותי, היא חופרת בתיק ואני מנצל את ההזדמנות ומסובב
Read More

פבריציו, אלחנדרו? יאיר!

אם הייתי צריכה לבחור בין גבר איטלקי לספרדי כנראה שהייתי מסתבכת עם שניהם, אבל אוכל איטלקי ויין ספרדי, מה עוד בחורה יכולה לבקש? כשקיבלתי ניוזלטר מנונו שמספר על ערב יינות ספרד שהם עושים, היה ברור לי שאני אגיד ליאיר שהדייט שלנו יהיה בהוד השרון ולא בתל אביב. הופתעתי שהוא לא סירב לצאת מתל אביב וזרם עם הבקשה שלי. אבל עוד יותר הופתעתי שהוא בכלל לא הציע לאסוף אותי והספיקו לו המיקום והשעה. לא שאם הוא היה שואל אז הייתי נותנת לו לאסוף אותי, כי אחד הדברים הכי מבאסים זה למשוך באוטו עוד חצי שעה עם דייטר מסויט. הגעתי לנונו לפניו,
Read More

and i’m feeling good

אני אף פעם לא מאחרת, מגיעה על הקשקש אבל תמיד בזמן. עד לפני שעה בכלל הייתי קורדליה מ’המלך ליר’– ועכשיו אני מחליפה את בגד הגוף ששוב לא החזרתי למחסן התלבושת בבית צבי ועוברת לבגדי עבודה מסודרים, מסדרת קוקו בלוף ורואה איך אני הופכת חזרה מקורדליה הבריטית לשירלי הברמנית מהנונו בהוד השרון. האדרנלין מסצנת סוף המחזה הטראגי עוד אצלי בדם. זו השנה השלישית שלי בלימודי משחק ואני עדיין נסערת מהאינטנסיביות שבה אני מחליפה זהויות. אני שמה את הפרצוף ה”מחויך סמכותי” שאני שומרת לעבודה ונכנסת לבר. יותם ואור השאירו לי את הבר מתוקתק ויש לי זמן לערבב לעצמי קוקטייל בכייף. נוי מגיעה
Read More

יוצא מהכלים

שבעים ושבע צלוחיות. תשעים ושבע! אם היו מאה זה היה מושלם, אני אוהב מספרים עגולים. גם עם תשעים הייתי חי בשלום, זה זוגי ויכול לעבור – אבל תשעים ושבע? איך הבאתי את זה על עצמי? יום ראשון שלי כטבח בנונו. כל כך שמחתי שזה הסתדר להתחיל לעבוד עם החברה פה, אבל בשנייה שיצאתי מהבית ליום הראשון בעבודה כבר התחלתי להרגיש את מה שידעתי שיגיע כשאכנס למטבח. דוד השף קיבל אותי יפה ולמרות שהיה לי קשה להתרכז במה שהסביר לי על התפריט כי בחליפת השף שלו כפתור אחד היה לבן וכל השאר היו שחורים, בכל זאת הבנתי תוך שנייה שמדובר במקצוען. 
Read More

המנכלי”ת

המניה של החברה עלתה בשישה אחוזים, בדיוק כמו שצפיתי. אמנם זה עלה לי בחודשיים וחצי סן פרנסיסקו ואינסוף טיסות כמעט בלי לראות את המשפחה, אבל זה היה שווה את זה. אני לא יודעת ממה נהניתי יותר, מההצלחה שלנו או מלהגיד “אמרתי לכם” בישיבת הדירקטוריון. אחרי יום דיונים מתיש ששרדתי עם שלוש עוגיות קנטוצ’יני, חמש כוסות קפה, בטן מקרקרת ומלא מחמאות, הצלחתי לגרום לכולם להסכים עם ההצעות שלי ועוד לחשוב שהם עלו על הרעיון. גברים. ברבע לשבע ירדתי לחניון נכנסתי לג’יפ וצלצלתי לרני “יאללה סגור ת’טלויזיה ותתארגנו זריז, הזמנתי לנונו ואני גוועת. עשר דקות אתם למטה?” כשהגעתי רני והבנות כבר חיכו
Read More

החתיך

זה לא קורה יותר מדי, אבל מדי פעם נכנס לנונו איזה חתיך, משהו מהפנט כזה, ואת תמיד מתפללת שיושיבו אותו באזור שלך, או יותר טוב, את מגיעה לשולחן ומרימה את העיניים מהפנקס לשניה וקולטת מולך איזה אליל יווני. ברגעים האלה אני תמיד מתחרטת כי בדיוק באותו יום לא התאפרתי, או הקוקו מרגיש לי עקום, ואני מדברת בפה חצי סגור כדי לרוץ אחרי זה לשירותים לבדוק אם יש לי לכלוכים בשיניים. אני מרגישה שאני נהיית אדומה כי אני רק חושבת מה יחשוב עליי החתיך הזה שגם מתלבש ממש יפה ובטח יש לו אופי טוב, והוא גם חכם ונחמד ואדיב ומעניין מה
Read More

קורל

ראיתי אותה כבר מהרגע שעמדה בכניסה אבל מרוב העומס לא יכולתי לגשת להגיד שלום. מכירים את האנשים האלה שלא צריך להיות איתם בקשר יומיומי בשביל ממש לשמוח לראות אותם? אז זאת גאיה בשבילי. התיישבתי לידה על הספסל בבקו”ם אחרי שרשרת החיול כשחיכינו למפקדים שלנו. שתינו היינו לבד בניגוד לכל החבורות מסביב שנראו הרבה יותר מדי מגובשות בשביל בנות שהכירו לפני שעה. במהלך היום עוד הפרידו בינינו מיליון פעם אבל איכשהו בעשר בלילה מצאנו את עצמנו באותה מחלקה ומאז ועד סוף הטירונות לא נפרדנו. אחרי זה כל אחת הלכה ליחידה אחרת אבל מדי פעם יש את הטלפון הכיפי או הודעת ווטסאפ
Read More

יאיר

זרקתי את הסקסופון והתיק במחסן, החלפתי את המדים במכנסיים וחולצה בצבע שחור ורצתי לבריף שבדיוק עמד להתחיל. הערב זו התלמדות חמישית שלי ואני ראנר, מוציא מנות כדי לראות איך הן נראות. יותם העביר תדריך מקוצר וכשהגיע אליי אמר: “יאיר, אני חייב אותך חד וזריז כמו שד. אני בונה עליך, אתה איתנו?” עניתי לו “בטח” וקיוויתי שזה משדר יותר ביטחון ממה שהיה לי. חשבתי שביום ראשון יהיה קצת יותר רגוע אבל כבר בכניסה קלטתי שאין מצב ושהמקום באטרף. בימי ראשון יש ערבי ג’אז ואני רואה מרחוק שהלהקה כבר מתארגנת בדשא. אני עולה למשמרת ומוציא מנות כמו מטורף לחצי מסעדה, אסור שיתקרר.
Read More