and i’m feeling good

אני אף פעם לא מאחרת, מגיעה על הקשקש אבל תמיד בזמן. עד לפני שעה בכלל הייתי קורדליה מ’המלך ליר’– ועכשיו אני מחליפה את בגד הגוף ששוב לא החזרתי למחסן התלבושת בבית צבי ועוברת לבגדי עבודה מסודרים, מסדרת קוקו בלוף ורואה איך אני הופכת חזרה מקורדליה הבריטית לשירלי הברמנית מהנונו בהוד השרון.
האדרנלין מסצנת סוף המחזה הטראגי עוד אצלי בדם. זו השנה השלישית שלי בלימודי משחק ואני עדיין נסערת מהאינטנסיביות שבה אני מחליפה זהויות. אני שמה את הפרצוף ה”מחויך סמכותי” שאני שומרת לעבודה ונכנסת לבר. יותם ואור השאירו לי את הבר מתוקתק ויש לי זמן לערבב לעצמי קוקטייל בכייף. נוי מגיעה גם, היא לעומתי מאחרת קבוע למרות שזו העבודה היחידה שלה אבל היא כל כך מתוקה שאי אפשר לכעוס עליה. היא מעריצה שלי תכלס, גם על הניסיון בבר וגם על הלימודי משחק. אני קצת מסנג’רת אותה לעשות הכנות במקומי, שתחתוך קצת לימונים ותעלעל את הנענע. בינתיים אני מספרת לה על החזרות שעשינו היום, היא מרותקת.
פיק קטן של תחילת הערב מתחיל לקפוץ בבונים ואני שוב מחליפה זהות ועוברת לתפקיד התקתקנית: סדר עבודה, מספור הזמנות ושהכל יצא בסנכרון עם המטבח. נוי משתדלת לעמוד בקצב, יש לה עוד קצת להשתפשף אבל היא תהייה ברמנית מעולה. זה מרגיע אותי לחשוב שאני אשאיר אותה להחליף אותי בסופו של דבר היא תהיה שיכפול שלי.
הפיק לא נרגע אלא להפך – יותר ויותר הזמנות נכנסות לבר ודויד ודלבה עולים מיד למשמרת ומצטרפים אלינו. המאזן שוויוני, שני ברמנים ושתי ברמניות. אני מרימה עיניים פעם ראשונה הערב מהבר ומעצמי ומבינה שהמקום התמלא לגמרי. אני אוהבת את הוייב הזה – אוהבת לנסות לנחש את הסיטואציה בכל שולחן ולנסות לדמיין איזה דמות הייתי יכולה לקחת שם, ובין כל האנשים במסעדה פתאום אני רואה אותו נכנס לנונו -חיליק גורדון, הבמאי הכי עסוק בארץ. אני מסתכלת על הבר ורואה שיש לי שני כיסאות פנויים. יהלי המארחת מקבלת אותו עם החיוך הענק שלה ומציצה במסך ההזמנות. המקום מפוצץ ואני לא רואה איפה בכלל היא יכולה להושיב אותו חוץ מאצלי על הבר. אוי לא, אני קולטת בזווית העין שיש שולחן זוגי אחד פנוי. יהלי באמת מראה לו את השולחן והוא מהנהן לחיוב. בא לי למות. היא מתחילה להוביל אותו לעבר השולחן עם שני תפריטים בידיה. אני מיד לוחצת על הקשר שמחבר אותנו המנהלים והמארחות באוזניות ודופקת לה תחינה נואשת שתציע לו לשבת על הבר ושעל הבר הכי כייף כי זה חיליק גורדון האלוהים של כל השחקנים בישראל ואני חייבת להכיר אותו אישית! יהלי נעצרת, מסתכלת עלי, יחד איתה גם כל המנהלים שעל הקשר מסתכלים עלי ועליה. אני במתח. לפתע היא עוצרת את ההתקדמות של חיליק, שואלת אותו משהו עם חיוך עוד יותר ענק ומצביעה על הבר. הוא מחייך אליה ועושה תנועה של ‘למה לא’. מלכה היהלי הזו, מלכה!!! בצירוף מקרים מטורף בדיוק מתחלף השיר במערכת לפילינג גוד של נינה סימון, זה סימן!

חיליק מתיישב על הבר, כבר פגשתי אותו פעם אחת בשנה הראשונה ללימודים כשהוא הגיע כמרצה אורח אלינו כדי לפדבק אותנו בשיעור אימפרוביזציה, אבל אז הייתי כל כך טירונית ששיחקתי מוגזם מידי, השיער שלי גם היה נוראי וקצר וצבוע בבלונד. לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהפה לידו, בטח שלא לפתוח שיחה – אבל עכשיו, אחרי אינספור שעות של שינון דיאלוגים, של לחלום מחזות ולחיות בסרט הוא פה מולי! הפעם אני מוכנה ואני גם בבר – המגרש הביתי שלי והבמה הכי טובה ליכולות שלי. אני חייבת להגיע אליו! אבל לא להיות שקופה מידי, אני צריכה לשחק דמות וחייבת, אבל חייבת להקדים את נוי ואת דויד שעומדים בקרבה מסוכנת מידי לחיליק. אני בודקת את עצמי בהשתקפות של ברז הבירה המבריק, שלא נשאר לי מהבזיליקום שלעסתי כששתיתי את הקוקטייל שלי מקודם. אין צ’אנס שני לרושם ראשוני ואני חייבת להיות בדיוק כמו הדמיות שחיליק אוהב לביים, חזקה כמו לנה “בבוגרשוב 38″, שברירית כמו סופי ב”לבנון שלנו” וסקסית כמו דנה ב”אשתי”.
אני מרחיקה את נוי מהאזור האסטרטגי בתירוץ של להביא משטח כוסות חדש כי כמעט אזלו לנו, כשאנחנו מחליפות מקומות בגב אל גב מתורגל אני יודעת שהיא תיתקל בבקבוקים ותרעיש מספיק כדי לתפוס את מבטו של חיליק. זה עובד, אבל טוב מידי, בקבוק אחד נופל ונשבר ואני חייבת קודם כל לנקות את הזכוכית – בטיחות מעל הכל. אני מתכופפת בשנייה שחיליק מסב את מבטו לבר. עדיף שלא יראה אותי מנקה. אני מסלקת את כל השברים בזריזות, מנגבת את היד ומזדקפת לעמידה. הוא מולי, אני מחייכת אליו חיוך מלא ומגישה תפריטים לו ולחבר שבדיוק הצטרף אליו. חיליק מחייך בחזרה, איך הוא לא ליהק את עצמו לאף תפקיד עם פרצוף כזה יפה?? הוא בנחמדות אומר “אהלן” ואני מתבלבלת ועונה “בסדר איך אתה?” המילים עוד אצלי בפה כשאני קולטת את גודל הפדיחה וממהרת לטשטש “תרצו תפריטים גם של הבר?” חיליק עושה פרצוף שואל מובך כזה, ברור שהם רוצים! הם על הבר לא? “תתאפסי” אני אומרת לעצמי בראש. למזלי קופץ עוד בון מהמחשב ואני ממהרת להכין אותו, מקווה שהנזק הפיך. בין קיצוץ ליים וכתישת קרח אני מגניבה אליהם מבטים, הם אפילו עוד לא הציצו בתפריט! אני מנערת את השייקר בקולניות מוגזמת, מקווה שישימו לב לפלרינג המושקע פה – קטן עלי תום קרוז ב”קוקטייל”, אני יכולה לתת פה שואו של וגאס אם רק ירצו.
החבר של חיליק מסמן לי לגשת ואני משתהה לרגע, טיפה הארד טו גט. אני ניגשת ונעמדת מולם בגב זקוף, קולטת שהמגבת עדיין על הכתף שלי כאילו אני טבח במילואים ומיד מורידה ומעבירה ויש על הבר לפניהם. החבר של חיליק שואל איזה קוקטייל אני ממליצה, אבל כזה שגם ישאיר להם קצת גבריות הם צוחקים ביחד, לא צבעוני מידי. אני מציעה את ה Herbal Ginג’ין, למון גראס, מיץ לימון, מלפפון ובזיליקום, לא צבעוני כל כך אבל עושה את העבודה, מבטיחה למזוג להם בלואו בול והם מרוצים וחוזרים לתפריט הראשונות.
אני מתחילה עם הקוקטיילים. עובדת לא רחוק מהם ומצליחה לשמוע את השיחה על צילומי סרט חדש של חיליק: שיחזור של תקופת המנדט הבריטי, חבורת צעירים אנגלים שמגיעים לפסלטינה כדי לקחת חלק פעיל בהתנגדות לשלטון. פרוייקט שיצולם חלקית בארץ וחלקית באנגליה– יש לי מבטא קוקני מעולה! אני חייבת להשחיל לו מילה, אולי עוד יש תפקידים פנויים למלא? בטח לא תפקיד ראשי…לא שהייתי מתנגדת אבל צריך להתחיל מלמטה ומה אכפת לי לנסוע לאנגליה על חשבון ההפקה? אולי אפילו להספיק לתפוס מופע תיאטרון משובח בוסט אנד…. טוב! נסחפתי! אבל חייבים לחלום בגדול לא? אני כאילו לוקחת בון הזמנה וניגשת במיומנות לברז הבירה שממש ליד חיליק ומוזגת חצי ליטר מדויק, ראש קצף יציב ולבן ולפי המסורת הבריטית גורפת את קצות הקצף באלתור של תחתית חד פעמים שמשמשת אותי כסרגל מדידה אנגלי מסורתי. אני מסמנת לנוי שחוזרת עם מגש כוסות והולכת לאט ובזהירות לבוא, היא ניגשת” For table number seven, Cheers!” אני אומרת לו במבטא יותר בריטי מצ’יפס אנד פיש. לנוי ולדלבה אין מושג מה אני רוצה “מזה שולחן שבע שירלי? זה חדש?” אני מכוונת את חסרת יכולת האלתור לכיוון שולחן רנדומלי, שומרת על החיוך כשאני מסתובבת ומנסה לבחון את הרושם שהמוב עשה. לא נראה שחיליק שם לב בכלל אבל מה שבטוח שעוד לא הגשתי להם את הקוקטיילים! אני ממהרת ומניחה לפניהם שתי כוסות לואו בול וחוטפת את השייקר, חוזרת למבטא הקוקניReady guys”?” זה תופס את תשומת ליבם ואני מוזגת. חיליק וחבר שלו מחליפים מבטים – זה השייקר הלא נכון! במקום ג’ין מלפפון ירוק גברי מזגתי להם מיש מיש–קמפרי משמש ותפוזים או במילים אחרות הקוקטייל הכי ורוד כתום שלנו….

חיליק מנסה לשבור את המבוכה ושואל אם אפשר שמשיה קטנה וקש לכוס שלו ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמי אבל חייבת לאלתר. אני צוחקת יחד איתם מהבדיחה ואומרת שגם עם קוקטייל כתום אפשר להחזיק פאסון, לפחות הוא בכוס המתאימה. אני לוקחת את אחת הכוסות ונעמד בפוזה של קאובוי על הבר, מגייסת את כל הבס בקול הדקיק שלי וזורקת “האודי” אמריקאי. חיליק מחווה כאילו הוא מוריד את הכובע וחבר שלו שטועם מהקוקטייל דווקא מרוצה.  שברתי את הקרח! אני מסתכלת עליו ומתכוננת למונולוג הכי מגומגם שייצא לי בחיים, אני יודעת שבטח מטרידים אותו כל הזמן, שזה סופר לא מקצועי אבל אני חייבת להגשים את החלומות שלי, אני מסבירה לו שאני מעריצה של העבודה שלו, מכירה את כל הסרטים בעל פה ושאני חייבת אבל פשוט חייבת לקבל ממנו הזדמנות. הוא בוחן אותי במבט העמוק שלו. אני לוקחת אוויר, תגידי לו משהו אני אומרת לעצמי! לפני שאני מספיקה לפתוח את הפה הוא שואל אותי איך מתקדם עם שיעורי המשחק? אני בהלם! הוא זכר אותי מהתרגיל הנוראי של שנה ראשונה. בשבילו זה כנראה היה פחות טראומתי והוא שמח לשמוע שהמשכתי ללמוד ולהתפתח. אני מצליחה לגייס את כל תעצומות הנפש ולהודות לו, אין מצב שהוא לא רואה אותי מסמיקה עכשיו. הוא שואל אם משחק מול מצלמה ולא רק על במה מעניין אותי, אני בקושי מצליחה לנשום כשהוא רושם על מפית נייר את הפרטים של המלהקת שלו ומבקש ממני ליצור איתה קשר ולקבוע אודישן לתפקיד קטן של ברמנית קלמזית עם מבטא אנגלי. אני מרגישה שאני עומדת להתעלף, לא מצליחה לעכל. מתחילה לחלום בהקיץ על תפקיד ראשי לצד אסי כהן או יהודה לוי באחד הסרטים הבאים שלו, ותוך כדי אני שרה לעצמי את פילינג גוד של נינה –

It’s a new dawn
It’s a new day
It’s a new life
For me
And I’m feeling good

 נוי מתקתקת את העבודה במקומי ושולחת לי מבטים שואלים ומודאגים. איך להסביר לה שהרגע שלי כנראה הגיע? היא תחזיק את המקום במקומי, היא אלופה!