לא כל יום פורים

עשרה לשמונה בבוקר, אנחנו באוטו שלי מחוץ לנונו, שיר מסדרת לי את האיפור. “בוגין תפסיק לזוז!” היא פוקדת ותופסת לי את הפרצוף כדי למתוח עוד קו איילינר. “די נו, זה נראה לי מספיק” אני מנסה למזער נזקים “שנייה עוד משהו אחד”. היא מוציאה סומק מתיק האיפור הלא נגמר שלה, חצי פרפומריה יש לה שם. אני מנסה לסובב את המראה חזרה אלי אבל שיר לא מוכנה לתת לי לראות עד שהיא תסיים את הכל וסוטרת לי על היד “מה אמרנו בוגין?” “המשמרת מתחילה תיכף יאללה מספיק!”  “תירגע”, היא מסיימת עם הסומק ובוחנת אותי, היא חופרת בתיק ואני מנצל את ההזדמנות ומסובב את המראה אלי –איזה ליצן ואיזה נעליים, אני נראה כמו ליידי בוי! “את לא נורמלית!” שיר נקרעת מצחוק, אני בוחן את הפרצוף המבריק שלי במראה, העיניים בכחול צועק, הפנים לבנות, אודם אדום וכמויות על כמויות של סומק נצנצים. שיר מצלמת אותי באייפון שלה “שלא תעזי!” אבל היא מחביאה ממני את הטלפון בחזרה במעמקי התיק, “זה רק לביטוח, אם אתה שובר התערבות ומגלה שלא טעית ביום זה ישר לפייס!”. היא יוצאת מהאוטו ונכנסת לפני, שלא יראו שהגענו ביחד.
איך הצלחתי להפסיד לה ככה בהתערבות? רק מחר פורים אבל התערבתי עם שיר שאין מצב שאביב המנהל החדש שיחק בסרט חתונה מנייר, והפסדתי. קבענו ביננו שמי שמפסיד צריך להגיע לפתיחת בוקר מחופש לליצן יום לפני פורים כאילו בטעות מבלי לספר לאף אחד שבוע על ההתערבות. סאאמק, לוזר.
שמתי עלי את האף האדום ואת הכובע הירוק ועשיתי את צעדיי לעבר הכניסה. ידעתי שהחבר’ה לא ישכחו לי את זה בחיים. קלטתי עוד מבחוץ את עדי, כליף, מתן וטל. נשמתי עמוק ונכנסתי לכוננות ספיגה של ירידות ודאחקות.

זהו, נכנסתי. אופיר קלטה אותי ראשונה, היא בהתה בי. לאט לאט כולם שמו לב אלי, גם החבר’ה מהמטבח, וגם מהבר. ברור שיבהו בי, אני נראה כמו אידיוט לא מהעולם הזה. היתממתי – “מה רק אני התחפשתי?” אופיר המשיכה לבהות בי וירתה “מה עובר עליך?” ואני עדיין בדמות של הטמבל שהתבלבל שאלתי “מה התאריך היום?”. שיר גם היא שיחקה אותה – “מה חשבת שהיום זה פורים?? זה מחר!” כולם התחילו לצחוק ולהריץ עלי צחוקים. דלבה אמר שאני הכי אידיוט לגילאים שלי בארץ. מתן חיזק אותו והוסיף “כולל את הימאים והישראלים בתפוצות”. שיר ‘המתוקה’ הזו הוסיפה – “לא, אתה דביל שאין דברים כאלו”.  חמש דקות עמדתי שם וספגתי עלבונות מהחברים הכי טובים שלי עד שאמרתי לאופיר שאני קופץ ממול לסופר פארם לקנות מסיר איפור. אבל לה היו תוכניות אחרות “לא לא חמודי, יש לך פה מתלמדת חדשה שתכננתי להצמיד אליך לפתיחה וגם ככה אתה באיחור. תתחילו ותלך בהפסקה לפני הבריף לסופר פארם”. את זה לא תכננתי. בניתי על להסיר את האיפור חמש דקות אחרי הכניסה המביכה.  קלטתי את שיר מתמוגגת מאושר. עלק חברה הכי טובה שלי פה. “תכיר, זו דפנה”, אופיר אמרה “וזה, בוגין ” היא אמרה לדפנה. ואז קלטתי, זו דפנה היפה שלמדה איתי בתיכון. היא היתה ב י’ כשהייתי יודביתניק . מעולם לא דיברנו, הייתי ביישן ולא העזתי לנסות להתחיל איתה. ועכשיו אחרי שנים וצבא וטיול והכל, הנה נפגשנו שוב דווקא ביום שאני הבדיחה המהלכת של נונו. אופיר פנתה אליה ואמרה “אז כמו שאת רואה דפנה,  בוגין הוא המלצר הכי רציני והכי ותיק אצלנו והוא יחפוף אותך”. היה בא לי למות. בכל יום אחר זה היה הצ’אנס שלי לעשות תיקון על הביישנות של גיל 17. הייתי יכול לבוא בביטחון של ותיק הצוות, להסביר, לחייך, להרגיע אותה ולנסות להקסים אותה. אבל עם האיפור הזה עליי, ועם הצחוקים של כולם עלי, הבנתי ששוב אצטרך איתה הפוגה של חמש שנים עד שאוכל לפתוח איתה דף חדש.  במשך כל הפתיחה שיר שמה עלי עין לראות שאני לא מגלה לדפנה על ההתערבות, וחוץ מללמד את דפנה כל מה שאני יודע באופן הכי מקצועי לא היתה לי שום דרך לגרום לה להבין שאני לא אידיוט, כי לך תנסה להרשים מישהי בזמן שכל הפנים שלי צועקות את המילה טאמבל!, ובזמן שכל הצוות מצלם אותי.
ספרתי את הדקות עד להפסקה ב 11:30 שאוכל לרוץ לסופר פארם כדי להוריד את הפיגוע הזה כבר מהפרצוף שלי. ב 11:45 כבר הייתי חזרה בנונו וחיפשתי את שיר שתעזור לי להוריד את האיפור, אבל לא מצאתי אותה. מצאתי את דפנה שישר שאלה אם אני צריך עזרה. איזו חמודה. “ברוררר!” עניתי לה.  היא ניקתה אותי בעדינות, והייתה ממש קרובה אלי. כמה פעמים דמיינתי אותה ככה מולי, את השיער והריח המתוק שלה. למרות הפדיחה רציתי להקפיא את הרגע ולמשוך אותו עוד ועוד. כשכל המגבונים נגמרו הסתכלתי על עצמי במראה. “כבר יותר טוב!” לחשתי. דפנה חייכה “תמיד היה טוב” היא אמרה. “מה עם האיפור?” שאלתי, “גם, אבל עוד לפני זה” היא ענתה “בתיכון, התביישתי לדבר איתך”  היא זכרה אותי! יכול להיות שהיא מסמיקה עכשיו? השתתקנו שנינו. סידרתי את השיער ויצאנו בול ב 12:00 לפתיחת דלתות.
כל המשמרת דפנה ואני היינו יחד, היא נכנסה לעניינים מאוד מהר, כמה חמודה ככה חכמה. בקפה של אחרי משמרת פתחתי את הטלפון בחזרה והתחלתי לקרוא עדכונים בפייס. בין כל התגובות על התמונות שלי מאופר קפצה גם הצעת חברות מדפנה. איזה כייף שלא כל יום פורים.