פבריציו, אלחנדרו? יאיר!

אם הייתי צריכה לבחור בין גבר איטלקי לספרדי כנראה שהייתי מסתבכת עם שניהם, אבל אוכל איטלקי ויין ספרדי, מה עוד בחורה יכולה לבקש? כשקיבלתי ניוזלטר מנונו שמספר על ערב יינות ספרד שהם עושים, היה ברור לי שאני אגיד ליאיר שהדייט שלנו יהיה בהוד השרון ולא בתל אביב. הופתעתי שהוא לא סירב לצאת מתל אביב וזרם עם הבקשה שלי. אבל עוד יותר הופתעתי שהוא בכלל לא הציע לאסוף אותי והספיקו לו המיקום והשעה. לא שאם הוא היה שואל אז הייתי נותנת לו לאסוף אותי, כי אחד הדברים הכי מבאסים זה למשוך באוטו עוד חצי שעה עם דייטר מסויט.

הגעתי לנונו לפניו, לא במתכוון. פשוט כל הרמזורים היו ירוקים וכל זכר לפקק באיילון פתאום לא היה קיים. כל כך מרפי. באוטו בחניה לא יכולתי להישאר בידיעה שבפנים נפתחים לכוסות בקבוקים שצריך לשלם חמש מאות יורו רק על כרטיס טיסה לספרד כדי לטעום אותם.  אז בעקבים צהובים ועם השמלה השחורה הדרמטית שלי נכנסתי פנימה.

אין כמו לשבת על הבר ולתצפת על כל מה שקורה במסעדה. ככה את גם לעולם לא מרגישה לבד. יותם הברמן שאם הוא לא היה  צעיר ממני בכמה שנים אז הייתי שמחה שהוא יהיה הדייט שלי, המליץ לי על הריוחה גראן רזרבה, פאוסטיניו מ 1994. כששאלתי אם הוא טוב הוא אמר שהיין נוצר בשנה שהוא עצמו נולד אז הוא חייב להיות טוב! חייכתי ונתתי לו אישור לפתוח את הבקבוק. דייט ראשון זה תמיד מביך אז בכייף שלי להתחיל אותו קצת מסטולה.

את הדייט עם יאיר עומר סידר לי. עומר הוא חבר של שנים, כמו אח. כל שנה הוא מרים הפקת יומולדת בחוף– כמה פשוט, ככה כייף! שמש חורפית מפתיעה פרגנה לנו יום בהיר וים כמו שאני אוהבת, בלי הזיעה והכובד של יולי אוגוסט ועם קצת עננים שישלימו את הפריים.
שמתי לב לחבר שלו מהשנייה שהגיע, בול בטעם שלי – קצת זיפים, שיער שחור סמיך וכתפיים רחבות. לא, לא ניגשתי אליו. יודעת מה אני רוצה אבל עדיין יש קווים שלא עוברים, אני לא ביישנית ואין לי בעיה להתחיל עם גבר אבל לא ליד כל החברים שלי ושלו.
השקפתי עליו מהצד, הוא ניגן קצת עם עומר, הצחיק את כולם וזרק לי חיוכים ממיסים מרחוק. רק אחרי שהראשונים התחילו להתפזר החלטתי גם אני לסיים את היום. תפסתי את עומר לחיבוק ואיחולים לב אל לב ושאלתי אותו מה הסיפור של החבר שלו החתיך שאני לא מכירה וסימנתי בקטנה לכיוון המנגל,  זאת הייתה הפעם הראשונה שהבחור ניגש לשם, כנראה רק כדי לשאול את המנגלינסט אם יש עוד משהו מוכן. עומר הגניב מבט לא מסגיר, חייך אלי ותהה ” איך לא חשבתי עליכם קודם? שידוך עלי!”. נתתי לו אוקי לתת לבחור את הטלפון שלי “ושיתקשר!” אמרתי לעומר, מעדיפה ישר ולעניין ובלי וואטספים ופייסבוקים.

כבר למחרת יאיר התקשר אלי. בטלפון הביטחון שלו היה פחות מורגש, בטח הוא רגיל ליזום בעצמו ולא ידע איך לאכול את זה. לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות. דווקא הדליק אותי לחשוב שבלבלתי את האריה הזה. החלטתי להמשיך באותו קו והודעתי לו שאנחנו יוצאים להתפנק בארוחה מחר, בהוד השרון! וכפי שציינתי לא הייתה לו שום התנגדות לצאת את גבולות העיר הגדולה.

עד שיאיר הגיע כבר הייתי באמצע הכוס השנייה שלי. אני אולי נראית שברירית אבל יש לי קיבולת. בזמן שלגמתי את היין הספרדי דמיינתי שאני בריוחה ושיותם הוא אלחנדרו, ושהברמן השני שהצטרף אליו הוא פאבריציו, כי בכל זאת המסעדה איטלקית. כבר התחלתי לנהל בראש שיחות באיטלקית בסיסית ומקולקלת ביני לבין יאירו’ – השם האיטלקי שנתתי ליאיר, ומרוב שדמיינתי לא שמתי לב לבחור שעומד מולי טיפה מובך ושואל “נופרררר?” אולי המשכתי לדמיין  את הר’ המתארכת של האיטלקים. “נופר?” הוא שאל שוב, בקול רם יותר. הסתכלתי עליו, הוא מוכר לי, רק מאיפה?

“אני יאיר” הוא אמר והושיט לי יד. “איזה יאיר?” הבלבול נמהל בכעס בקול שלי ושנינו הרגשנו את זה. “יאיר…חבר של עומר?” עכשיו כבר התפקסתי על הקול שלו. איתו דיברת בטלפון. הנחתי את כוס היין וניסיתי לחלץ חיוך. הוא גירד קצת בראש במבוכה מתגברת, ולי עלתה התמונה שלו מזיע מעל למנגל בחוף בדיוק כשסימנתי לעומר על הבחור שלי – היאיר הנכון. אני אהרוג את עומר, הוא טעה בבחור שהצבעתי עליו!

בינתיים יאיר משך לעצמו כיסא והתיישב, משלב רגליים כאילו הוא לא מודע למה שקורה. אלוהים איזו טעות, איך אני מושכת עכשיו ערב עם הדייט הזה, הוא בכלל לא קרוב להיות הטעם שלי!
יותם חייך אל יאיר והגיש לו שני תפריטים ושאל אם הוא רוצה לשמוע על היינות המיוחדים של הערב. יאיר אמר בחיוך די חמוד שהוא סומך על מה שאני בחרתי “אם הבאת אותי למקום כזה את בטח גם תדעי מה הכי שווה פה, לא?” יותם הזכיר שזה ערב יינות ספרד ויאיר נדלק, ” Me gustaría tener una copa de vino en rojo, por favor”  ויותם שכנראה צבר כמה שעות של ‘המורדים’ בחייו הקצרים חייך לעצמו ורשם. אני לא הבנתי מילה.

“אני מדבר ‘קצת’ ספרדית” יאיר הסביר.

“מהטיול אחרי צבא, כמו כולם?” שאלתי.

“מהלימודים בספרד” הוא ענה. וכששאלתי יותר לעומק הבנתי שהלימודים היו לימודי טיס, ושאבא שלו היה השגריר הישראלי שם. אין מה לעשות, פתאום התחלתי להסתכל עליו קצת אחרת. אבל עדיין לא ידעתי אם זה בגלל שהוא טייס, בגלל שהוא דובר ספרדית, או בגלל היין. החלטתי להתגבר על הטעות ולתת לערב הזה צ’אנס, אנחנו פה כבר חשבתי לעצמי אז לפחות שנהנה קצת, לא?

הערב התגלגל והתקשורת בייננו זרמה כמו היין ש’פבריציו’ ו’אלחנדרו’ הצעירים הזרימו לנו, ותוך כדי השיחה הוא סיפר לי שנונו זה סבא באיטלקית. שאלתי אותו מאיפה הוא יודע והאם אבא שלו היה גם שם השגריר. הוא צחק וסיפר שלמד חמש שנים עיצוב במילנו. לא אמיתי חשבתי לעצמי – פבריציו ואלחנדרו בבן אדם אחד!  יאיר התגלה כמצחיק, מצחיק מאוד. שפת הגוף שלו נפתחה במהלך הדייט והקול החלש שלו מההתחלה הלך וגבר וקלטתי שאני ממש נהנית, וזה לא זה שהוא טייס או מעצב, וזה לא זה שהוא מדבר איטלקית וספרדית וזה לא היין שסובב לי את הראש, זה פשוט הוא, הוא היה כל כך חמוד ומתוק. ואז כשפתאום יותם הניח לנו חשבון והתנצל על זה שהם סוגרים, קלטנו כמה מהר הערב טס לנו, וחשבתי שממש חבל שבאתי עם המכונית כי היה כל כך מתאים לגנוב איתו עוד חצי שעה בנסיעה משותפת לתל אביב, ולא קלטתי שאת המחשבה הזו בכלל אמרתי בקול רם. טיפשונת שכמותי. יאיר חייך אלי ושאל למה אני חושבת שהוא היה נותן לי לנהוג במצב הזה? הוא שלף את הנייד שלו, הזמין לנו טקסי והכריז –  “מחר בבוקר אני אאסוף אותך גם במונית ונחזור לפה יחד לרכבים שלנו”. תוך כדי החיוך הגדול שהתפשט לי על הפנים חשבתי איזו טעות כייפית קרתה היום ונזכרתי בפתגם על טעויות שאמר פעם חכם סיני – ‘אפילו קופים נופלים מעצים’. לא הבנתי איך  הפתגם הזה באמת קשור, אבל הייתי קצת שיכורה וקצת מאוהבת אז לא באמת היה אכפת לי.