המנכלי”ת

המניה של החברה עלתה בשישה אחוזים, בדיוק כמו שצפיתי. אמנם זה עלה לי בחודשיים וחצי סן פרנסיסקו ואינסוף טיסות כמעט בלי לראות את המשפחה, אבל זה היה שווה את זה. אני לא יודעת ממה נהניתי יותר, מההצלחה שלנו או מלהגיד “אמרתי לכם” בישיבת הדירקטוריון. אחרי יום דיונים מתיש ששרדתי עם שלוש עוגיות קנטוצ’יני, חמש כוסות קפה, בטן מקרקרת ומלא מחמאות, הצלחתי לגרום לכולם להסכים עם ההצעות שלי ועוד לחשוב שהם עלו על הרעיון. גברים.

ברבע לשבע ירדתי לחניון נכנסתי לג’יפ וצלצלתי לרני “יאללה סגור ת’טלויזיה ותתארגנו זריז, הזמנתי לנונו ואני גוועת. עשר דקות אתם למטה?” כשהגעתי רני והבנות כבר חיכו לי בלובי, אספתי אותם נתתי גז ובתוך שבע דקות כבר היינו בחניה. נו, נו, אני מתה מרעב, מפנטזת כבר חודשיים על פפרדלה פסטו סלמון, אם רק תצאו כבר מהאוטו. מה את עכשיו מסתרקת? השיער שלך נראה מצוין, החוצה! דחפתי את סיון וסוף סוף הגענו לנונו.

התעלמתי מהתור בכניסה וניגשתי ישר למארחות. כעבור רגע בחורה נחמדה בשם הראל כבר הושיבה אותנו בגינה בשולחן העגול שביקשתי ולמרות הלחות של סוף הקיץ, הרגשתי ממש סבבה ואפילו לא כעסתי על בילי ג’ואל ששר על ניו יורק בווליום קצת גבוה מדי. תשלחי לנו בבקשה מלצר כי אנחנו גוועים ורוצים כבר להזמין, ונשמח בינתיים לכד מים קרים עם הרבה לימון. אמרתי לה. שניה אחרי זה הגיעה נועה, המלצרית שלנו. היופי שלה הימם אותי לרגע אבל הבטן שלי הזכירה לי מיד למה באנו. תביאי לנו בבקשה פוקאצ’ה וסלט איכרים לראשונות, דחוף כי אנחנו רעבים כאן, אה, ולעיקריות פיצה ספייסי פפרוני בלי פלפל חריף, פסטה רוזה של ילדים, ניוקי תרד ופפרדלה פסטו סלמון. נועה הופתעה מהקצב וההחלטיות שלי וכתבה הכל אבל אז היא הרימה את העיניים מהפנקס ואמרה, “אמממ, אני מצטערת אבל פפרדלה פסטו סלמון יצא מהתפריט. אולי משהו אחר במקום?”

מה?? לרגע לא הבנתי. מה זאת אומרת יצאה מהתפריט? באיזו זכות? אתם לא יכולים פשוט להחליט שהמנה הזאת יוצאת מהתפריט. יש לכם אחריות כלפי הלקוחות שלכם! זה פשוט לא מעניין אותי. אמרתי לנועה שניסתה לגמגם לי כל מיני תשובות. אני מבקשת שתבדקי במטבח או מול המנהלים שלך. לא אכפת לי איך, פשוט תביאו לי את המנה! בשלב הזה כנראה כבר הרמתי קצת את הקול כי ראיתי שמסביבי אנשים מסתכלים עלינו. “תקראי למנהל שלך עכשיו!” ראיתי שרני נע באי נוחות בכסא שלו ואת הבנות משפילות מבט אבל זה לא עניין אותי. נועה הלכה לקרוא למנהל ורני ניסה בינתיים להרגיע אותי. סיון היתה על סף בכי ואיימה שהיא פשוט הולכת אם אני לא מפסיקה, בינתיים הגיעה נוי שהיא כנראה מנהלת המשמרת והתחילה להסביר לי שהמנה יצאה מהתפריט כבר מזמן ואמרה משהו על זה שכמה מנות יצאו מהתפריט וכמה אחרות נכנסו, ושיש אחלה מנות חדשות שאני חייבת לנסות, אבל זה רק המשיך לעצבן אותי והרגשתי שאני לא מצליחה כבר לעצור את הרעידות של הרגל שלי שמקפיצות את כל השולחן.

אחרי כמה דקות שנראו כמו נצח ניגש אליי גבר ממושקף עם פולו תכלת והציג את עצמו בחיוך “היי, אני יקי, אני מבין שיש לנו פה בעיה” . בעיה גדולה, עניתי לו. ” אני ממש מצטער אבל אנחנו משתדלים מדי פעם לרענן את התפריט כדי לגוון לאורחים שלנו. הפפרדלה פסטו סלמון יצא מהתפריט לפני יותר מחודשיים אבל הכנסנו במקומו כמה מנות מהממות…”. הוא מתחיל להגיד כל מיני דברים ולהצביע על שמות בתפריט אבל אני כבר איבדתי אותו מזמן, וגם את התיאבון שלי. “זו כנראה הפעם האחרונה שאנחנו נאכל פה, איבדתם לקוחות קבועים. ואתם עוד תשמעו ממני.” רני והילדים עושים לו פרצופים מתנצלים ואומרים שהכל בסדר, אני לא מבינה איך “הכל בסדר” אבל מרגישה מובסת ופשוט יושבת זעופת פנים ובוהה בתקרה ובטלפון ובקירות ושומעת “זהירות, המגש רותח,” וצופה ברני והילדים מחסלים את המנות ללא כל התחשבות בעובדה שהעוגיות שריפדו לי את הבטן בבוקר הם לא יותר מזיכרון עמום בשלב זה.

פתאום יקי חוזר עם מחבת קטנה שהיה לה ריח טוב – לא כמו של הפפרדלה שלי – ואמר, “זה מאיתנו: רוטולו, מנה חדשה, גלילים של פסטה ממולאים בקרם ריקוטה, דלעת מקורמלת ותרד על מצע של רוטב רוזה, עשויים בתנור עצים שלנו. בתיאבון.” אמרתי תודה אבל לא תודה, והוא השאיר את המחבת על השולחן. הגלילים האלה נראו לא רע אבל אין ספק שזה לא מתקרב למנה שלי. בסוף, כשרני קם לסיגריה והבנות יצאו להתנדנד בחוץ גנבתי קצת מהקשה של הפיצה וקצת משאריות הרוטב של הניוקי תרד אבל הנשנוש הזה רק הזכיר לי כמה אני רעבה ופתאום לא הצלחתי לחשוב על שום דבר טוב, גם לא על מניות או מכוניות חדשות, והשתלט עליי הריח שיצא מהמחבת. גירדתי קצת מהרוטב עם המזלג. נחמד. שלחתי את המזלג שלי שוב. עד שרני חזר מהסיגריה המחבת היתה ריקה. הוא הסתכל עליי במבט שיודע שאסור לו להגיד כלום עכשיו.

בדרך החוצה, יקי ממתין לנו ליד הדלת, מתנצל שוב ואומר, “תודה, מקוה שנהנתם, ואגב, בשבוע הבא אנחנו מדפיסים תפריט חדש והפפרדלה פסטו סלמון חוזר לתפריט”

רני והבנות מחייכים אליו בהתנצלות ואני, לראשונה קצת מובכת ומרגישה כמו ילדה קטנה, אומרת תודה ונמלטת החוצה.

עוד לא החלטתי אם נחזור לפה שוב…