.

התנור שלנו

התנורים שלנו הם הלב הפועם של NONO. הם עשו את דרכם מאיטליה דרך הים התיכון, ובפעם הראשונה שהדלקנו את עצי ההדר בתוכם, שמענו את פצפוץ העץ, הרגשנו את החום והרחנו את העשן המתקתק, הבנו שאפשר להירגע:                           tutto va bene.

התנור מסמל את כל מה שהוא NONO. אפשר היה להסתפק בתנור אבן מקומי, אפשר היה להסתפק בגז ולא לטרוח עם עצים, אפשר היה להסתדר עם תנור אחד. אבל לא. כמו שאת בצק הפיצה אנחנו מעבירים תפיחה איטית של 48 שעות, כך לא התפשרנו על התנורים העוצמתיים שלנו.

לא רק עבור הפיצה. כשמנות מממלכות החי והצומח עוברות ׳סגירה׳ בתנור, עושות סיבוב בפנים ולהבות ההדר צורבות את הדג או העוף, את ליבת הירקות, אי אפשר שלא להבין למה התכוון המשורר. זה בדיוק מה שהתכוון, שאוכל ואש נועדו להיפגש, להתחכך ולו לרגע קט.